מתסכל באימונים – קל בקרב! (כלומר... בתחרות)

מדוע דווקא תחושת התסכול בעת רכישת מיומנות חדשה בספורט עשויה להיות המפתח להצלחה בביצוע?

נקודות מרכזיות בפוסט: 1.תסכול הוא חלק בלתי נפרד ואף הכרחי בעת תהליך רכישת מיומנויות (למידה) של פעולה חדשה. 2.ארבעה גורמים המרכיבים למידה מוטורית: (1) גופני, (2) טכני (3) קוגניטיבי ו-(4) רגשי. 3.כאשר למידה לא מתבצעת באופן הרצוי – יש לגשת ולבחון כל גורם בנפרד ואת ההדדיות (אינטראקציה) בין כל גורם וגורם. 4.למידה נוצרת כאשר נוצרת "אוטומציה" של ביצוע הפעולה, וכמות הקשב אשר נחוץ להפנות לכל גורם הולכת ופוחתת.

בפוסטים המקצועיים האחרונים אותם כתבתי, בחנתי מושגים מתחום הפסיכולוגיה של הספורט תוך ניתוח ומתן דוגמאות של ספורטאי עלית מהשורה הראשונה. הפעם, חשבתי שדווקא יהיה מעניין לנתח מקרה מהתחום דרך ניתוח של ספורטאי די חובבן, הלא הוא – אני!

אז בחודש האחרון חבריי ואני התחלנו להתאמן ב-"חוג כדורעף" בימי שלישי בבוקר. אנחנו (החברים) מכירים זה את כבר מגיל צעיר (חלקנו ביחד עוד מתקופת החיתולים), ושנים שאנחנו משחקים ביחד במגוון ענפי ספורט במסגרות שונות (כדורגל, כדורסל, פינג פונג ועוד'). בשנים האחרונות, החבורה התאהבה במשחק כדורעף החופים – ואני פחות. כך יצא, שכמעט כל שבוע בכל קיץ בשנים האחרונות הם שיחקו כדורעף במשחק שעות, ומאחר ואני ויתרתי על המשחקים - צברתי מהם פער ביכולת. כאשר החברים הציעו לי להצטרף אליהם לחוג כדורעף חופים, נעניתי בחיוב (בעיקר בגלל חשש מ-FOMO).

כאשר התחלנו להתאמן, הפערים המקצועיים ביני לבין חבריי (ששיחקו כאמור כדורעף באופן עקבי בשנים האחרונות) היו ניכרים ומורגש מאוד – וכך גם התסכול שלי. באימונים הראשונים, כאשר המאמן הסביר לי תנועות ונתן לי הוראות, הצלחתי להבין אותן, אך הגוף כאילו לא רצה להקשיב, ואני הרגשתי את התסכול עולה מרגע לרגע. ואז, ברגע אחד בו קרן שמש נעימה נגעה בפניי, נזכרתי במה שלמדתי בחטיבת הפסיכולוגיה של הספורט –רכישת מיומנות (מוטורית או בכלל) עשויה לגרום לתסכול ולדרוש משאבים רבים. מעבר לכך, ההתגברות על אותו תסכול הינה חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה.

מה ההגדרה ל"רכישת מיומנויות" לפי הספרות המקצועית? רכישת מיומנויות (Skill Acquisition), הינו תחום מחקר ויישום אשר בוחן את אופן הלמידה של פעולות מוטוריות בקרב בני אדם. במילים אחרות, ובמקרה אליו אנו מתייחסים כעת, רכישת מיומנויות בוחנת את האופן שבו ספורטאים וספורטאיות רוכשים יכולות מוטוריות (ספורטיביות). כמו לדוגמא: כיצד אני לומד להגיש בכדורעף? ומהם המשתנים המרכיבים את אותה "למידה"? ובכן, היכולת של ספורטאי\ת לבצע פעולה ספורטיבית מסוימת הינה רב ממדית ובמרכזה עומדת ההדדיות (אינטראקציה) בין כל אחד מארבעת הגורמים: (1) גופני, (2) טכני (3) קוגניטיבי ו-(4) רגשי (Janelle & Hillman, 2003). כל אחד מהגורמים הללו אינו משמעותי כמו ההדדיות בין כל גורם עם הגורם האחר. לדוגמא: כאשר אני לומד להגיש כדור ראשון בכדורעף, עליי לשים לב להשפעה ההדדית בין הגורם הפיזי (עוצמה המכה על הכדור) לגורם הטכני (מנח היד בעת החבטה בכדור). במידה ואדע לאזן את ההשפעה ההדדית בניהם בצורה טובה, הפעולה תצליח ותתרחש למידה.

אם מדובר על למידה מוטורית, מדוע הנושא קשור לפסיכולוגיה של הספורט? ההדדיות (אינטראקציה) בין הגורם הקוגניטיבי לגורם הטכני (פסיכומוטורי) הינם משמעותיים ביותר לביצוע ומתווכים על ידי מיקוד הקשב של הספורטאי\ת. כאן בא לידי ביטוי המרכיב הרגשי \ פסיכולוגי, מאחר ו'הפרעה' בתפקוד גורם זה עשוי לפגוע בהדדיות עם גורם אחר על ידי פגיעה במיקוד הקשב. לדוגמא, אם המאמן ייתן לי רצף הוראות ארוך ומורכב מידי או אם הוא יילמד אותי תנועה שתהיה מורכבת מידי עבורי לביצוע – אני אתקשה ללמוד, ועלול לצבור תסכולים. כאן, נכנס המרכיב הרגשי, ועשוי להיווצר תסכול רב, ויש לשים לב לכך. לכן, בכדי להימנע מכך, מאמנים צריכים להיות קשובים למתאמנים שלהם ולנסות להבין באיזה ממד מתוך הארבעה הספורטאי\ת מתקשה ובכך לדייק את אופן הסיוע והשיפור. כלומר, אם נחזור לדוגמת ההגשה בכדורעף, כאשר אני מעוניין ללמוד להגיש בצורה טובה, עליי להבין את הוראות המאמן לאופן בו מתבצעת הפעולה (כף יד פתוחה, יישור המרפק בעת המכה), להצליח ליישם את הטכניקה בעת ההגשה הבאה (ביצוע ההגשה בהתאם להוראות) וכל זאת מצריך ממני מיקוד קשב רב לשני הגורמים (להוראות ולגוף).

האם כל תסכול מעיד על משהו שלילי? כלל לא! תסכול עשוי להיות הגורם להצלחה, והוא חלק הכרחי מתהליך למידת המיומנות. כאמור, למידה מתבצעת באמצעות התפתחות הדדית בין כל אחד מארבעה גורמים, והיא מאופיינת שלושה שלבי למידה עיקריים: (1) שלב הלמידה הראשונית (קוגניטיבית), (2) שלב התרגול ו-(3) שלב האוטומציה. התסכול (רגש שלילי שנוצר עקב אי התגשמות רצון) עשוי לאפיין בעיקר (אך לא רק) את שלב הלמידה הראשונית, בה אנחנו מפעילים בעיקר את הגורמים הקוגניטיביים, אך גם המערכת הרגשית-פסיכולוגית. בשלב התרגול ישנו דגש על חזרתיות של הפעולה כך שהגורמים הטכניים והגופניים מתורגלים יותר. בשלב האוטומציה השלישי והאחרון ההדדיות בין המערכות משתפרת עד שהפעולה נעשית באופן אשר הולך ונהיה אוטומטי ומצריך פחות משאבים וקשב. יש לציין, שהתהליך אינו ליניארי וחד כיווני, ובכל שלב ובקרב אתלטים בכל רמה עשוי להיות גורמים שההדדיות בניהם תצטרך להשתפר בכדי לשפר את הביצוע. תהליך הלמידה דורש בתחילתו מיקוד קשב רב בכדי לאפשר את התפתחות ההדדיות בין כל גורם (להצליח לזכור את הוראת המאמן לגבי הכף יד הפתוחה תוך כדי ביצוע הגשה במשחק). מיקוד הקשב, הינו משאב מוגבל אשר הולך ומדלל עם העייפות מהאימון ולכן אנו זקוקים לחזרתיות בכמה אימונים בכדי לרכוש מיומנות (מיקוד קשב הוא נושא חשוב ונרחב בפני עצמו וארחיב עליו בפירוט בעתיד).

לסיכום, ספורטאים וספורטאיות רבים יוצאים מתוסכלים כאשר "לא הלך להם טוב באימון" (לא קלע\ה משפיק נקודות במשחק האימון, לא פגע\ה מספיק חצים במטרה וכו'). אך אימון טוב לא אמור להיות בהכרח אימון עם ביצוע מוצלח – אלא עם למידה מוצלחת של מיומנויות. כמובן, שכאשר ספורטאי\ת מתאמנ\ת ישנה חשיבות גם לסגנון משחק חופשי ומהנה וגם להפגת ביצועים בהתאם למצופה ממנו\ה בביצוע. אבל, ההבנה המרכזית איתה צריך לגשת לאימון הבא היא שאימונים מיועדים בעיקר לרכישת מיומנויות, ובעקבות למידת הגרומים החדשים תהליך הלמידה יפגע בביצוע כך שעשויה להיווצר תחושת תסכול – וזה בסדר! צריך פשוט להכיר בנוחכותו, להבין את הסיבות בגללן הוא נגרם ודעת שזה בסדר. גם סטודנטים וסטודנטיות, עובד\ת חדש\ה במשרד וכל מי שניגש\ה ללמוד דבר מה חדש יתמודדו עם תסכול מסוג זה שמעיד על כך שהם\ן רוכשים מיומנות חדשה. היו סבלניים, קבלו את התסכול הזה בהבנה והתמקדו בגורמים עליהם תרצו לעבוד כדי לשפר את האוטומטיות של העבודה שלכם\ן בכדי לפנות קשב לגורמים אחרים.

במקרה שלי, אני ככל הנראה אמשיך להיות מתוסכל מכך שכל חבריי יותר טובים ממני בכדורעף, אבל העיקר שאין לי FOMO!

המשך יום נפלא!

(בתמונה: אני הנמוך ביותר במרכז, אבל גובה זוהי מיומנות שכבר לא אוכל לרכוש)